פאוסט
(תרגום ז. זבוטינסקי)
הַלַּילָה בָא. שָׂדוֹת יָשֵׁנוּ.
מְלֵא גַעגּוּעַ וְיִראָה,
מֵקִיץ הַטּוֹב שֶׁבְּנַפשֵׁנו –
הַנְּשָׁמָה הַיְּתֵרָה.
נִרדַּם כָּל חֵשֶׁק הַפּוֹרֵעַ
מוּסָר, כָּל יֵצֶר הַמֵּהִים;
מִתעוֹרְרָה חִבַּת הָרֵעַ
עִם אַהֲבַת הָאֱלֹהִים.
מַה תִּתלַבֵּט, כֶּלֶב, הֵנָּה וָהֵנָּה?
נוּחַ. שְׁכַב מֵאָחוֹר לְכִירַי.
כֶּסֶת לְךָ, שֶׁתִּשׁכַּב בָּהּ, אֶתֶּן-נָא –
זֶהוּ הָרַך מִכָּרַי.
שָׁם, בֶּהָרִים, דּוֹלֵג, נוֹבֵחַ,
לִבִּי שִׂמַּחתָּ, וְכָעֵת
קַבֵּל-נָא פֹּה זְכוּת אוֹרֵחַ –
אַךְ מְנֻמָּס, אָדִיב, שָׁקֵט.
בְּעֵת הַנֵּר עַל חֶדֶר נֹחַ
יִשׁפֹּך אוֹרוֹ וְנָעֳמוֹ,
יָנֵץ גַּם אוֹר בְּלֵב וָמֹחַ
וַיַּרא לִבֵּנוּ אֶת עַצמוֹ
תִּלחַשׁ עַל אֹזֶן בִּינָתֵנוּ,
יְבַצבְּצוּ פִּרחֵי מִקוֶה –
עַד הִכָּסֵף לִמקוֹר חַיֵּינוּ,
לְמַעיָנָם הַמְּרַוֶּה.
הַסָּה, הַכֶּלֶב! שִׁיר קֹדֶשׁ מֵרִיעַ
פֹּה בְּנַפשִׁי, כִּי לְמַעלָה הִמרִיאָה –
אַל-נָא תַּפרִיעַ! – בְּנֵי הָאָדָם –
הֵם, בִּראוֹתָם אֵיזֶה טוֹב, אֵיזֶה יֹפִי,
כִּי מִמַּעַל לְסִוּג בִּינָתָם,
תֵּכֶף יָהִימוּ בְּבוּז וּבְדֹפִי:
הֲגַם אַתָּה כְּמוֹתָם?
אַךְ בִּלבָבִי מֵאֵלֶיהָ פּוֹסֶקֶת
הַמַּנגִּינָה שֶׁל מַרגּוֹעַ וָשֶׁקֶט.
לָמָּה נִגְמַלתִּי מֵעֵדֶן זִרמָהּ
שׁוּב לַעֲרֹג בַּצָּמָא?
אָמְנָם בָּזֶה נַפשִׁי הָרגָלָה...
גַּם יֵשׁ פִּדיוֹן לְצִמאוֹנָה –
הַתְּשׁוּקָה לְמַעיָנוֹת שֶׁל מַעלָה,
לְאוֹר גִּלּוּי הַשְּׁכִינָה,
לְאוֹר אֱמֶת – וְאֵין אֱמֶת מַזהֶרֶת
מִזֹּה שֶׁבְּדִברֵי הַגֶּבֶר מִנַּצֶּרֶת.
אֶפתַּח-נָא הַגְּוִיל הַיְּוָנִי,
וְאֶת תּוֹרַת הַיֶּשַׁע וְהָאֹשֶׁר
בְּאַהֲבָה, כָּבוֹד וָיֹשֶׁר
אֲתַרגְּמָה נָא לִלשׁוֹנִי.
(פותח את הספר ומסתכל בו)
קָרָאתִי: "בְּרֵאשִׁית הָיָה דָבָר" –
זֶה לֹא יַתאִים, פָּסוּק רִאשׁוֹן, וּכבָר
נִכשַׁלתִּי. בְּרֵאשִׁית – מִלָּה, צִלצוּל קַל-עֶרֶךְ?
דָּרוּשׁ תַּרגּוּם אַחֵר, לֹא זֹה הַדֶּרֶךְ;
כִּי הַמּוּבָן – אִם לֹא יַתעֵנִי הִגָּיוֹן –
הוּא "בְּרִאשִׁית הָיָה הָרַעֲיוֹן".
אוּלָם אַף זֶה לֹא דָי. אַל תִּתרַשֵּׁל, הַמֹּחַ,
אַל תַּחפְּזִי, יָדִי הַמְּהִירָה!
הֲבֶאֱמֶת רַעיוֹן הַכֹּל בָּרָא?
נַגִּידָה: "בְּרֵאשִׁית הָיָה הַכֹּחַ".
כָּתַבתִּי – רַק לִמחוֹק. לֹא טוֹב גַּם זֶה,
כָּל הַמִּלִּים הָאֵלֶּה לֹא תַתאֵמנָה.
עוֹד רֶגַע...כֵּן! מָצָאתִי – אֲתַרגֵּם-נָא
כֹּה: "בְּרֵאשִׁית הָיָה הַמַּעֲשֶׂה"!
הַכֶּלֶב, הַס מִיִּלּוּלֶיךָ
אוֹ קוּם וָלֵכָה!
הֲלֹא אַתָּה מַחֲרִישׁ אָזנִי.
חָבֵר כָּזֶה, רוֹעֵשׁ, מֵפֵר הָדָר וָסֵדֶר,
אַף רֶגַע לֹא אֶסבֹּל בַּחֶדֶר.
אוֹ אַתָּה – אוֹ אֲנִי
צָרִיךְ לְצֵאת מִמְּעוֹנִי.
אֵין מִנהָגִי לִגרוֹשׁ אוֹרֵחַ,
אֲבָל – שָׁלוֹם, אֲנִי פּוֹתֵחַ.
אוּלָם – מַה זֹאת – מַה אֶחֱזֶה?
הֲיִתָּכֵן דָּבָר כָּזֶה?
מַהִי – אֱמֶת אוֹ רַק תַּרמִית עֵינַיִם?
כַּלְבִּי גָּדַל – גָּדַל פִּי שְׁנַיִם –
קָם – מִתְפָּרֵץ – מַה שֵׁם זֹאת הַחַיָּה?
כִּי הוּא שׁוֹנֶה מִשֶּׁהָיָה!
הַשֵּׁד עָבַר סִפִּי בְּעֹרֶם בֶּגֶד?
שִׁנָּיו אֵימָה, עֵינָיו תַּבְרַקנָה זַעֲמוֹ?
לֹא, הִכַּרתִּיךָ, זֶרַע בַּעַל!
וְלִשׁרָצִים כָּמוֹךָ יֵשׁ לִי רַעַל –
נִחוּשׁ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה
המתרגם הוא בוגד, אמר (בין היתר) אומברטו אקו. אבל במי בוגד המתרגם, האם בוגד הוא במשמעות המקורית? בוגד הוא בכך שהוא מביא אש חיים לאנשים בערים? האם בוגד הוא בסדר הקיים בסדר החיים עצמם? בשעת לילה כזו מתעוררת אהבת הרוע עם אהבת האלוהים. עיוות המציאות הוא בדמות הכלב השטני, אשר המציאות עצמה משתנה כאשר המתרגם מתלבט מה קדם למה. פירוש המילה "לוגוס", אשר המתרגם מתקשה בה,היא דבר מה שאנחנו בחושינו לא יכולים לתפוס יותר כי אנחנו, כמו הכלב נשתנינו. מה שהיה ברור לכל עובד אלילים - לנו איננו ברור. בראשית היה הדבר? בראשית הייתה המילה? בראשית היה המעשה? הדבר הבסיסי שאיננו יכולים להבין הוא סוג של אחדות עם העולם, אבל השירה הלילה, הכלב המתרגם הוא בוגד משום שבשורות קצוצות הוא מביא אש פרומיתאית מתקופה אחרת להווה. אם יש דבר שמסכם את פועלי הספרותי כרגע הוא הניסיון הזה של בלבול בזמנים של עיקרוב בין עבר והווה למען העתיד. ניחוש המלך שלמה הוא היכולת לבור את המוץ מן התבן וזה מה שאני מתכוון לעשות כאן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה